תדמיתית בע"מ ואח' נ' שליט"א

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין מיום 30.7.2012 בת"א (שלום – רמלה) 5487-06-09 שניתן על ידי כב' השופט זכריה ימיני (להלן: "פסק הדין").

רקע

המשיב הינו דמות ציבורית ידועה ובין היתר הינו דרשן העוסק במתן הרצאות ושיעורי תורה.
ביום 13.4.2008 נשא המשיב דרשה בהיכל התרבות בעיר מודיעין.
המערערת 3, כתבת מטעם המערערת 1, סיקרה את האירוע וביום 14.4.2008 פורסמה כתבתה - שכותרתה "שכנע את המשוכנעים" - באתר האינטרנט של המערערת 1 בכתובת "www.mnews.co.il" (להלן: "הכתבה").

המערער 2 הוא המוציא לאור והבעלים של המערערת 1.

המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה נגד המערערים לפיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע") בגין הוצאות לשון רע בכתבה.

לטענת המשיב, בכתבה הוציאה המערערת 3 את דיבתו רעה והאחריות על כך חלה על כל הנתבעים.

בתביעתו טען התובע כי חלקים מסוימים בכתבה הוציאו את דיבתו רעה ובמיוחד הביטויים הבאים: "כפתיח הם צפו בסרט שהשווה את הרצל להיטלר";

"עם השנים הקצין יצחק את התבטאויותיו והגיע לשיא כאשר העמיד את חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בשורה אחת עם הצורר היטלר. בסרט "הרצל והציונות" (שהוקרן גם בהיכל התרבות של מודיעין טרם ההרצאה) אומר יצחק כך: "שני פושעים גדולים היו בתולדות העם היהודי: היטלר והרצל. היטלר רצה להרוס את הגוף של העם היהודי. הרצל רצה להרוג את הנפש שהיא הרבה יותר חשובה מהגוף.".".

בית משפט קמא פסק כי המערערים הוציאו לשון רע על התובע בכוונת מכוון ואין להם כל הגנה נגד הוצאות לשון הרע.

בפסק הדין חייב כב' השופט ימיני את המערערים לשלם למשיב פיצויים בסך 100,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

הערעור הוגש הן על עצם קביעות בית משפט קמא בדבר שאלת האחריות ללשון הרע והן בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק לטובת המשיב.

תמצית קביעות בית משפט קמא בפסק הדין

בנוגע לסוגיית האחריות, קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות;

האמור בכתבה מהווה לשון הרע לפי סעיף 1(1) ו- 1(3) לחוק. טענת המערערים שהמשיב השווה בין הרצל להיטלר עלולה להשפילו בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם וכן לפגוע בפועלו כמחזיר בתשובה.

האמור בכתבה אינו נמנה על הפרסומים המותרים לפי סעיף 13 לחוק.

המערערים לא הניחו את הבסיס להגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק ולא הגנת "אמת לשעתה" כפי שהובאה בע"א 751/10 פלוני נ' דר' אילנה דיין ואח' (פורסם בנבו, 8.2.2012) (להלן: "עניין דיין"); מחקירתה הנגדית של המערערת 3 בבית משפט קמא עולה כי באמירה בכתבה "כפתיח הם צפו בסרט שהשווה את הרצל להיטלר" היא התכוונה לסרט "הרצל והציונות" אשר הופק והופץ על ידי ארגון שופר – מטעמו מרצה התובע את הרצאותיו. הסרט שהוקרן לפני ההרצאה הוא הסרט "תשובה עולמית" ולא הסרט "הרצל והציונות". האמור בפתיח לכתבה אינו נכון ולא עומד בקנה אחד עם דברים שצוינו בהמשך הכתבה. המשיב לא דיבר בהרצאה על הרצל והציונות, לא השווה בין הרצל להיטלר, ולא אמר דבר מהדברים על הרצל שיוחסו לו בכתבה. הסרט "הרצל והציונות" קשה לצפייה, ערוך בצורת תחקיר דוקומנטרי ולא הוכח שהמשיב ערך אותו. המשיב לא מופיע בסרט זה וקולו לא נשמע בו אפילו פעם אחת. המשיב לא עומד מאחורי הסרט "הרצל והציונות" שכן, הגם שהמשיב מרצה מטעם ארגון שופר, הוא אינו נמנה על הנהלת ארגון שופר ואינו עורך סרטים.

המערערים לא עומדים בקריטריונים להגנה לפי סעיף 15(2) לחוק כפי שנקבעו על ידי השופט פוגלמן בעניין דיין ביחס לחובה חברתית לפרסם "עניין ציבורי משמעותי"; מהיימנות מקורות המערערים לנאמר בכתבה, כי המשיב השווה בין הרצל והיטלר, מוטלת בספק. טון הפרסום וסגנונו בוטה ומטרתו האחת והיחידה להכפיש ולפגוע במשיב, שכן נקודת המוצא של המערערים היתה שיש לפגוע במשיב בכל דרך, עקב כך שהעז להגיע לעיר חילונית לכנס החזרה בתשובה. את הדיווח האינפורמטיבי שבכתבה ניתן היה לפרסם גם ללא החלק הפוגעני ולא היה נגרע מהדיווח מאומה.